רשמים חמים מברצלונה-פרק אחרון 

ואני סוגר עוד פרק. את פרק ז', ומתחיל פרק ח'.

מיד עם תחילתו של יום העבודה הראשון של השבוע, הרצתי FAX לשגרירות במדריד. פירטתי את שגנבו ממני. הדגשתי את נושא הדרכון. צירפתי את הפרוטוקול שקיבלתי בתחנת המשטרה וביקשתי שיגידו אם עלי לעשות דברים נוספים.

הרמתי טלפון לאשר את הטיסה ולשמחתי, הפקידה אישרה לי שאנחנו רשומים. חזרה ובדקה את שעת הטיסה - התברר שצפוי איחור קל של כחצי שעה - וידאנו את שעת האסיף מבית המלון ולקראת סוף השיחה אמרתי שאנחנו אלה שגנבו להם את כרטיסי הטיסה.

הרגיעה אותנו שלא ישאירו אותנו בספרד והיא מעבירה את הטיפול לידי המנהל שיתקשר לארץ. יבקש את אישור "המוביל" וינפיקו כרטיסים חדשים.

בסופה של הפרשה, וזאת כדי שלא תתרשמו שכול הטיול עסקנו בתוצאות הגניבה הלא מתוכננת, נהפוך הוא. הקדשנו מעט זמן. השגרירות החזירה לנו ב FAX מכתב המופנה למשטרת הגבולות בברצלונה ותיתן לנו לצאת. למשטרת הגבולות בארץ לתת לנו להכנס.

חברת התעופה שלחה ב FAX שני כרטיסי טיסה חלופיים, כולל דפי ההסכם שבין הנוסע לחברת התעופה, והכול עבר ללא כאבים או מפך נפש. כול הכבוד לפקידות החרוצה שהיתה מעורבת ושאנחנו לא פגשנו עין בעין. תודה.

ואחרי הסידורים הפורמליים, נכנסנו לאכול ארוחת בוקר עשירה ומגוונת לקראת יום סיור חדש וארוך.

כבר כמה ימים שאנחנו משוחחים על האפשרות לקחת סיבוב בעיר באוטובוס התיירים "עם הבלי גג".

ליום זה עולה כ 19 יורו וליומיים, כ 23 יורו. זה לא הרבה כסף והשאלה היחידה היתה, מה תהיה התועלת. התרשמנו, שאנחנו עברנו ברגל ליד ובתוך הרבה מהמקומות בהם עבר האוטובוס ביעף. הטיול בעיר עם ברק ביום השישי, גם הוא היה במתכונת של "סיור בעיר" אז מה כבר אפשר לראות שלא ראינו.

דחינו את ההחלטה לימים האחרונים ובינתיים צץ רעיון חדש. נצא מבית המלון, נעלה על אוטובוס הנוסע בקו ארוך - על פי המפה - ניסע עד הסוף. נטייל. וכאשר יגמר "לנו הדלק", נחזור לתחנה שליד בית המלון. אמרנו ועשינו.

יצאנו מבית המלון. עלינו על אוטובוס שפניו ל " VIA CORTES DE CATALUNIA",עד ל VIA DEL MAR שדרה כפולת מסלולים העוברת לאורך חוף הים עד מרכזו של אזור מסעדות ובילוי. ירדנו בתחנה האחרונה ולפנינו אזור לטייל בו ו"לשטוף" את העיניים. החל מבנינים מסוגננים. מזרקות מים בכיכרות בתוך שטחי דשא מטופחים. חוף ים מלא מתרחצים על חול דק, לבנבן ונקי. סככות מצילים, כסאות ומיטות חוף. צעירים, מבוגרים וילדים. כולם מבלים ללא דאגות. ללא שמירה צמודה. ללא שלטי הזהרה מחפץ חשוד. סתם יום של חול על שפת הים התיכון אבל במקום אחר.

התחושה היא שהכול חדש. כאילו אתמול שילשום הסתיימו העבודות והבנינים נפתחו לקהל. דיסקוטקים. בצי מלון מפוארים. מסעדות מלאים אורחים מבלים. מדהים. מדהים לראות כמה תיירים מסתובבים בעיר, מביאים אתם פרנסה לעיר המשגשגת.

טיילנו ונהנינו. הזמן חלף ובשעות הצהרים המאוחרות, עלינו על אוטו אוטובוס 157 חזרה עד פתח בית המלון. יחסית, בפרוטות. למזדמנים, כדאי לאמץ את הרעיון. וזה יכול להיות נכון לא רק בברצלונה. זה נכון בם בערים גדולות אחרות. נסו. אין מה להפסיד.

לאחר הצהרים, תכננו סיבוב ברכבל היוצא מאחת הגבעות של "הר היהודים" ל מצפה על ראש גבעה אחרת, משם ניתן לראות את החוף, את הנמל הגדול וחלק מהעיר מים ועד שיפולי הגבעות המקיפות אותה.

וזה מה שעשינו. באוטובוס לתחנה התחתונה של הרכבל. כרטיס דו כיווני. נסיעה של כ 10 דקות ואנחנו בצד השני.

ירדנו במקום שנמצא המוזאון הצבאי. השעה היתה יחסית מאוחרת והמוזאון היה כבר סגור. נשאר לנו להסתובב בין תותחי החוף המוצבים סביב המצודה בה שוכן המוזאון, ולהתרשם מקני התותחים האיתנים ששימשו את המגינים על העיר, מול פני התוקפים שיבואו מהים.

לאורך קיר אבנים, המקיף את המצודה, מקומות תצפית רבים מהם ניתן להשקיף על הסביבה עד קצה האופק. לצלם. להנות ולהתרשם מהסדר באחד הנמלים הגדולים שלחופו המערבי של הים התיכון, בחצי האי האיברי.

ממעוף הציפור, סדר מופתי. הקונטינרים בנמל מסודרים בקבוצות גדולות. שבילי תנועה מפרידים ביניהם. משאיות גדולות גוררות עגלות עמוסות קונטיינרים אל נקודות ההעמסה והפריקה. רואים בבירור נקודות ביקורת. רכבת מעמיסה. אוניות פורקות ומעמיסות. הכול פעיל ומסודר. אולי גם אצלנו במבט מלמעלה הכול בסדר. הבעיה היא שאם יורדים לגובה עמודי העיתונים הכול משובש. מי יודע את כול האמת ?

וסבבנו שעה קלה ויותר. צילמנו. איך לא - וצעדנו חזרה לתחנת הרכבל כדי לרדת.

נסיעה נעימה. בין שמים לארץ. תלויים על כבל נתמך על עמודים "בריאים". תא נוח. חלונות שקופים ונקיים, ועוד לפני שתפסנו מקומות, כבר היינו בתחנה ממנה עלינו.

עברנו את הכביש. אוטובוס בחזרה, ולמלון. זמן התחלת ההכנות לטיסה הביתה. היום של מחר הוא אמור להיות ארוך במיוחד.

ועכשיו פרק ט'.

הכול מבחינתנו מוכן. ארזנו את המזוודות. בדקנו את החדר שלא נשאיר עקבות. את הארנק שנגנב לא החזירו. השארנו על עצמנו את הדברים הנחוצים עוד להיום הארוך הזה וירדנו לארוחת הבוקר.

עוד בדקנו במודיעין את מצב ה פקסים. בדקנו שכול הניירת הדרושה לנו לצאת ולהיכנס, בידנו וישבנו לאכול.

כבר אמרנו שזה היה נהדר. גם ביום האחרון כמו בכול הימים. נהדר. ארוחת בוקר כיד המלך. מכול טוב.

חזרנו לחדר. בדיקה אחרונה. משכנו את המזוודות אחרינו וירדנו ללובי. החזרנו מפתחות. החסנו את המזוודות, ובלי כבודה יצאנו לשוטט בעיר. לפנינו שעות רבות. מ 9 בבוקר ועד 9 בערב השעה שיבואו לאסוף אותנו לשדה התעופה.

אז מה - עולים על האוטובוס שיש לו את הקו הכי ארוך. התחנה הראשונה, ליד דלת המלון. חוצים את כול העיר עד הגבעות. מטיילים קצת. אוכלים פרי וחוזרים עם אותו אוטובוס לבית המלון. במחיר של נסיעה רגילה. כדאי גם לכם לנסות.

וחזרנו לבקר ברובע הגותי. הייתה לנו הרגשה שאולי שכחנו משהו. הרחובות הצרים. החנויות הקטנות.
הכיכר שבחזית הקתדרלה. בית המחוקקים הקטלאני ובית העירייה שמולו. שרידי הארמון הישן. המונים הנעים לכול הכיוונים, מצלמים כדי להביא את ברצלונה הביתה. ואנחנו, חלק מהם. נעים. נעים להרגיש חלק מקהל מבקרים חסר דאגות המקום והזמן. וביום האחרון של שבוע מלא וגדוש חוויות, עוד יותר.

ועוד חזרנו לכיכר קטאלוניה. ולארק דה טריומף. ול CITADELA. ולמזרקה של גאודי. והדשאים הירוקים.

לאורך השדרה שבין שער הניצחון והפארק ממש, מזרקות מים, פסלים, ספסלים לעייפים ומדרכות. הרבה מבוגרים מבלים כאן. ראינו אותם משחקים בכדורי עץ. יש ששיחקו שח. ראינו ילדים צעירים נהנים מנסיעה על אופניים. הכול חי ונושם. נעים לראות שאחרים נהנים מהשקט של ברצלונה ובלי גדוד של מבטיחים. אני לא יודע אם זה בטוח, אבל מרגישים בטוח. וגם זה משהו.

וחזרנו לתחנת הרכבת "LA FRANCE?. רצינו להשלים את שהחסרנו. ובסך הכול היינו מוכנים נפשית לטיסה הביתה.

בכול זאת, הפעם נכנסנו להביט בתוככי בנין התחנה. מבנה אדיר בגודלו. תחנת רכבת אופינית לאירופה. מרחבי תנועה לאנשים. רציפים רבים. שירותים מכול הסוגים ותקרה גבוה ששומרת על השקט. מרשים.

אני יודע להגיד, שטיול כזה צריך להגביל מראש לימים ספורים. אין טעם לטייל עייף, או כואב או בתנאים של אי נעימות מתמשכת. ואין זה חשוב אם בגלל הנעלים הלוחצות. הגרביים הבורחים לקצה הנעל. ראש כואב. תרמיל לוחץ או כול סיבה לא חשובה אחרת. כדי לטייל, רצוי שהכול יהיה FIX. שהדעת תהייה נתונה למקום, לאווירה וליכולת להתרכז במיוחד שבמום אותו באנו לבקר. כול השאר, פעם אחרת.

ואומנם כך היה הטיול שלנו בברצלונה.

וטסנו הביתה. והכול היה בסדר. הכרטיסים, והדרכון. ורק ארוחת הלילה במטוס הייתה בלתי נסבלת. תרד? בלילה? זה תפריט לבאים ממלון 4 כוכבים ויותר?

פרק י'. סוף. כמו עשרת הדיברות.

נחתנו. נסענו למגרש החניה לטווח ארוך. מצאנו את הרכב תקין (וגם זה משהו). ללא תקר. עם דלק. מצבר בסדר. את המזוודות הנחנו בספסל האחורי והביתה. הביתה שלנו. לא כאילו.

וזהו !!! נכון שאפשר למלא עוד 32 עמודים אבל, צריך לשמור על הפרופורציות. כול שנכתב משקף נאמנה את העיקר ואת ההלך הרוח שלנו בהיותנו תיירים בברצלונה.
עיר כלבבי.

דני פלד
16 בספטמבר 2007
ניר יצחק